עשה שימוש ברובה תת-ימי כשאין בידיו רישיון דיג אישי
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם) בע"ח 25654-06-19 מיום 17.6.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטות בית משפט השלום בבית שאן (הנשיא ד' פורת) בת"פ 25697-02-19 מיום 9.6.2019 ומיום 22.5.2019
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס
נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בבית שאן המייחס לו עבירה של דיג באמצעות רובה תת ימי ללא רישיון דיג, לפי סעיפים 3(4) ו-10(1) לפקודת הדיג, ועבירה של דייג והחזקה של דגים בגודל קטן מהמותר, לפי סעיפים 6(א) ו-9(א)(7) לתקנות הדיג, 1937 (להלן: התקנות).
על פי עובדות כתב האישום, ביום 6.8.2018 בשעות הצהריים דג המבקש דגים מסוג "דקר" יחד עם אדם נוסף מול חוף אכזיב. המבקש דג את הדגים באמצעות רובה דיג תת ימי כשאין בידיו רישיון דיג אישי, והחזיקם ברשותו אף שגודלם קטן מהמותר לפי התקנות.
ביום 22.5.2019 דחה נשיא בית משפט השלום את בקשת המבקש להעביר את מקום הדיון בעניינו מבית משפט השלום בבית שאן לבית משפט השלום בצפת, וזאת "משיקולים כלל מערכתיים ובכדי לקדם את הטיפול בתיק לטובת המתדיינים באופן מיטבי".
בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטה נדחתה ביום 9.6.2019, תוך שצוין כי בית משפט השלום בבית שאן מוסמך לדון בעניינו של המבקש לנוכח מקום מגוריו במחוז צפון בעיר צפת.
עוד נקבע כי בשים לב למכלול טענותיו של המבקש, לרבות מקום מגוריו, מגורי העדים ומקום ביצוע העבירה, ובהתחשב בשיקולים מערכתיים של ייעול וזירוז ההליכים לטובת כלל המתדיינים בתיק לא נמצאה הצדקה לשינוי ההחלטה מיום .22.5.2019
ערעוריו של המבקש על החלטות אלו נדחו בפסק דינו של בית משפט המחוזי מיום 17.6.2019
נקבע כי אף שמהחלטות בית משפט השלום לא עולה באופן מפורש מה הם אותם "שיקולים כלל מערכתיים" אשר נלקחו בחשבון לצורך הכרעה בבקשה, נראה כי הכוונה לנוהג הקיים לפיו המשיבה מרכזת את כלל כתבי האישום המוגשים על ידי משרד החקלאות במחוז צפון לפני בית משפט השלום בבית שאן.
עוד צוין כי בבקשה להעברת מקום דיון על בית המשפט לאזן בין שיקולים מערכתיים ונסיבותיו האישיות של המבקש – אולם אין בנסיבות המקרה דנן כדי להצדיק את העברת מקום הדיון.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה שב וטוען המבקש כי יש להעביר את מקום הדיון בעניינו לבית משפט השלום בצפת. לטענתו, שגו הערכאות הקודמות משלא העניקו משקל מספק בהכרעותיהם לנסיבות המקרה ובכלל זאת למקום מגוריו ולמקום מגוריהם של עדי התביעה.
לשיטת המבקש, עניינו מצדיק מתן רשות ערעור שכן הוא מעורר סוגיה עקרונית באשר לשיקולים בהם התביעה רשאית להתחשב לצורך בחירת מקום הדיון. לגישתו החלטות הערכאות הקודמות עלולות לגרום לו לעיוות דין לנוכח המרחק הרב בין מקום מגוריו לבית משפט השלום בבית שאן אשר עלול להקשות עליו להגיע לדיונים.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי דינהּ להידחות.
הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה ובמקרים נדירים בלבד בהם מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית רחבת היקף, או במקרים בהם עולה חשש מפני עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני שנגרם למבקש.
עניינו של המבקש אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו.
חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, אני סבור כי היא אינה חורגת מדל"ת אמותיו של עניינו הפרטי (ראו והשוו: רע"פ 6314/04 שוורץ נ' מדינת ישראל .((8.7.2014)
בית משפט זה פסק זה מכבר כי בהעברת מקום דיון לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 יש לאזן בין שיקולי יעילות של בתי המשפט ובין נוחיותם של הבאים בשעריו (רע"א 7549/11 מדינת ישראל נ' חאמד .((23.2.2012)טענות המבקש בבקשה ממוקדות כולן בסוגיה כיצד ראוי ליישם את אמות המידה שהותוו בפסיקה על עניינו הפרטי – והן אינן מעלות כל סוגיה עקרונית רחבת היקף.
זאת ועוד, אין סבור בית המשפט כי עניינו של המבקש מעלה חשש כלשהו לעיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אין חולק כי ההחלטה להותיר את מקום הדיון בבית משפט השלום בבית שאן עלולה להסב למבקש חוסר נוחות מסוים לנוכח המרחק ממקום מגוריו. אולם, בנסיבות העניין אין בכך כדי לפגוע בזכותו של המבקש להליך הוגן – וממילא אין כל חשש לעיוות דינו.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.