יום שבת, 7 בינואר 2017

עו"ד נועם קוריס- הצעת חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי... חלק 3

הכנסת העשרים
מושב שני

פרוטוקול מס' 269
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י' באלול התשע"ו (13 בספטמבר 2016), שעה 12:00

הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 חלק 3

לפרוטוקול מס' 275
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ל' בתשרי התשע"ז (01 בנובמבר 2016), שעה 13:00

המבוא להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 / עו"ד נועם קוריס


סדר היום:
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016


נכחו:
חברי הוועדה:
ניסן סלומינסקי – היו"ר
אורי מקלב – מ"מ היו"ר


מוזמנים:
עו"ד יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
–
מיכל אלבז
מנהל מח' משפטית-אפוטרופוס כללי, משרד המשפטים
–
איתי הס
עוזר אישי לאפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
–
בן ציון פיגלסון
משפטן, יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
–
יוסף חיים זינגר
מתמחה בלשכה המשפטית, משרד האוצר
–
טדי שוראקי
מנהלת תחום פשיטות רגל, המוסד לביטוח לאומי
–
עדנה מרציאנו
עורכת דין, המוסד לביטוח לאומי
–
עדי  כהן אמין הגר
לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי
–
יוסף פולסקי
פיקוח על הבנקים, בנק ישראל
–
אופירה ריבלין
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
–
יעל שני
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
–
מיכל  סיני לויתן
המחלקה המשפטית, בנק ישראל
–
שירלי אבנר
שדלן, איגוד הבנקים בישראל
–
פרופסור שלום לרנר
עו"ד, איגוד הבנקים בישראל
–
מירב אביטל מגן
עו"ד, איגוד הבנקים בישראל
–
לבנת קופרשטיין דאש
ההסתדרות הכללית החדשה
–
גלילה הורנשטיין
יועמ"ש, איגוד החברות הציבוריות
–
ענת פילצר סומך
יועמ"ש, איגוד חברות הביטוח
–
ירון אליאס
סמנכ"ל עמותת ידיד
–
רן מלמד
פורום הוצל"פ, לשכת עורכי הדין
–
חנה אפרת קומט
ממונה חקיקה, לשכת עורכי הדין
–
פינחס מיכאלי
חבר ועדת חוק חדלות פירעון, לשכת רואי החשבון בישראל
–
יצחק רייס
חוקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים
–
שי קידר
בעלים, שותף מנהל, משרד עו"ד
–
עופר  שפירא
שומרי משפט רבנים למען זכויות האדם, מנהלת תחום צדק חברתי
–
עידית לב
סגנית מנהלת גבעת הפרחים
–
אילת מיזלין
חקלאית
–
נעמה מיזלין
עורכת דין
–
דנה צדוק
עורכת דין, עמותת CFOS
–
קרן רייבך סגל


לרשימת השדלנים שנכחו בדיון – ראו בקישור זה.


ייעוץ משפטי:
גור בליי
נעמה מנחמי

סגנית מנהל הוועדה:
נטלי שלף

רישום פרלמנטרי:
הילה מליחי
הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016 חלק 3

יוסף חיים זינגר:

כן. ואפשר גם להוסיף סעיף מפורש ב-82, שאולי גם זה לא מספיק ברור.

גור בליי:

אולי משהו כמו עמידתה בתנאי 82 כיאות.

יוסף חיים זינגר:

נכון. ואת מה שאמרת, שזה משהו קצת יותר רחב מניצול לרעה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מפחיד אותך אם (ג) לא יהיה, ויהיה כתוב רשאי בית המשפט להורות על הבאתה לאישור?

יוסף חיים זינגר:

מפחיד לא, אבל פחות נכון. עדיף שהחוק יגיד - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה חושב שלבית המשפט יש סיבות אחרות שהוא יכול לעכב שהן לא סיבות שאנחנו - - -

יוסף חיים זינגר:

אני חושב שזה מעדן את הפסיקה. גם בית המשפט אומר אני חושב שמרכז הכובד של שיקול הדעת צריך להיות אצל הנושים ולא אצל בית המשפט. כשאני כבית משפט אעכב מלהביא משהו לנושים, זה בגלל שאני חושב שלהביא את זה לנושים לא באמת יאפשר הליך הוגן, או שיגרום נזק.

עופר שפירא:

אפשר להוסיף כמה דברים. קודם כל, ככלל פרשני, יש סעיף שנמצא בחוק כבר הרבה מאוד שנים. סעיף 350 החליף סעיף קודם, 233 לפקודת החברות, שנמצא בישראל מ-1929. מדובר בסעיף ותיק מאוד. לקחת את המילה שכתובה בחוק ושקיבלה פסיקה ענפה מאוד – אי-אפשר להגיד שמדובר בעניין טכני, אלא ברור שמדובר בשינוי מגמה, שההחלטה היא החלטה להגביל את כוחו של בית המשפט. אני אומר, כבעל מקצוע שמתעסק בתחום הזה, שהגבלת כוחו של בית המשפט היא שגיאה. כאשר כותבים יורה בית המשפט על כינוס אספות, הכוונה היא שכוחו של בית המשפט מוגבל. אני רוצה להבהיר שמבין הכשלים שקיימים בתחום הזה של חדלות פירעון, והחוק הזה נועד להסדיר, אין כל כשל בפעילות של בתי המשפט. בתי המשפט מקצועיים, הם דנים בדברים האלה, הם לא מעבירים תכניות שלא צריך להעביר אותן. אין ניסיון רע ששופטים קמצנים מדי במתן אישורים לכנס אספות, או רחבי ידיים מדי. מתקיים דיון פרלימינרי, והמשמעות היא שלבית המשפט יש שיקול דעת.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אנחנו מחויבים להגיד שלא יעלה על הדעת שיש כשל אצל השופטים. זה הבסיס של השיטה. אבל אתה באמת חושב שזה כך?

עופר שפירא:

אני אתן דוגמה. אם אפשר דוגמה. דוגמה לאחרונה.

יוסף חיים זינגר:

אנחנו סתם גוררים את הדיון למקום שאנחנו לא - - -

עופר שפירא:

בשביל להבהיר ששיקול הדעת של בית המשפט הוא שיקול דעת - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

עופר, רק רגע.

יוסף חיים זינגר:

אין בינינו מחלוקת שבתי המשפט עושים עבודה טובה ונכונה. מצד שני, הצעת החוק במקרה הזה באה לא לשנות את הפסיקה, אלא להגדיר ולתחם את מה שקבעה הפסיקה. אני מקבל את ההערה שניצול לרעה זה לא נכון. אני חושב שההצעה של גור היא ראויה והיא מכוונת למה חשבנו וגם למה שאומרת הפסיקה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה התוספת שאתם רוצים?

גור בליי:

מה שהצעתי להגיד - - - כי יש בעצם העלאת ההצעה משום פגיעה או השפעה לרעה על הליכי חדלות פירעון, משהו ברוח הזאת.

קריאה:

לא חדלות פירעון.

קריאה:

על קבוצה אחת של אנשים לעומת אחרת.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זה ניצול לרעה כבר.

גור בליי:

אני רואה בזה משהו רחב יותר מרק ניצול לרעה. זה כל דבר שבשפת בני האדם יהיה נזק בעצם ההתקדמות  לשלב הבא.

קרן רייבך סגל:

אני מציעה להוסיף עוד משפט אחד - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ביקשתי שלא תדברי ואת דיברת.

קרן רייבך סגל:

אם אפשר - - - יורה על תיקון הצעה לפני שהוא מביא אותה. כלומר, כן אפשרות – או שהוא יגיד אם זה ככה או ככה, אפשר להעביר אותה.

יוסף חיים זינגר:

בסדר.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתם תנסחו את הניסוח בהתאם לזה, ואנחנו נתקדם מבחינתנו.

גור בליי:

נדבר אחרי זה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

עופר, ההערה הייתה במקומה, אבל הפתרון הוא קצת שונה, וזה בסדר.

עופר שפירא:

אני רק מציע שהפתרון יהיה עם תשומת לב למצב בפועל. לומר שבעל התפקיד תחת פיקוח בית משפט זו אמירה נכונה, אבל זה לא רלוונטי לעניין הזה. לבעל התפקיד אין תקשורת חופשית עם השופט. בעל התפקיד מגיש בקשה למתן הוראות ומקבל החלטה. אם הוא מגיש את התכנית לבית המשפט לעיון, בית המשפט, לפי הסעיף הזה, חייב להורות על כינוס אספה.

יוסף חיים זינגר:

בסדר, אנחנו מרחיבים. קיבלנו את ההערה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

ירחיבו את זה וזה יהיה בסדר. אמרנו, קיבלנו את זה, אבל הפתרון הוא שונה מהפתרון שאתה הצעת, וזה בסדר.

גור בליי:

אם נקפל את השיקולים לתוך (א), זה ייתן את המענה. יורה לאחר שבחן את העמידה בסעיף 82, וכלל שצריך יחזיר. זה ייתן את המענה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

יש כאן שתי מגמות, מגמה אחת שהחוק רוצה לעשות, להעביר את הנטל העיקרי לאספות ולא לבתי המשפט, שזו מגמה נכונה. המגמה השנייה שאתם אומרים היא גם נכונה, ועכשיו, אחרי שליבנו, תימצא הדרך לפתור את שתיהן.

ענת פילצר סומך:

עורכת דין ענת פילצר סומך, מייצגת את איגוד החברות הציבוריות. השופטים, בכל מיני פורומים שהם כן רשאים להגיע אליהם – שלצערי, הם לא הוועדה – כן אומרים באופן כללי שהצעת החוק בכללותה מצרה מאוד את צעדיהם לעניין הפעלת שיקול דעת, והם מוצאים בזה בעיה גדולה לעניין היעדר הגמישות, להבחין בין מקרה אחד לאחר. אני מחזקת את חברי, גם עופר וגם קרן, ובאופן כללי אני חושבת שצריך לאפשר איזושהי גמישות לשופטים.

יוסף חיים זינגר:

אני מכיר את ההערה, אני לא חושב שזה המקרה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

יהיו עוד מקרים שאנחנו נטפל בזה, שיכול להיות שאז ההערה שלך תהיה עוד יותר חזקה. אולי לא, תלוי איך יפעלו, אבל - - -

ענת פילצר סומך:

לעניין סעיפים (2) ו-(9).

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מצד אחד, בטח שכאן, בחדלות פירעון, השופטים הם השחקן הכי מרכזי וסומכים עליהם מאוד. אבל מצד שני, כמו שככל שאנחנו נתנו יותר כוח לפרקליטות ושמנו איזושהי בקרה – כי כשנותנים יותר כוח, אתה תמיד צריך לוודא. לא במכוון, אבל באופן טבעי, ככל שלבן אדם יש יותר כוח, הוא יותר משתמש בו, ולפעמים זה יותר מדי. אז בעוד גופים. הראיה שעוד לפני ששמו לפרקליטים, שמו לשופטים נציב. שוב, לא רק בזה, גם בחוק המאבק בטרור. ככל שאנחנו נותנים יותר כוח, מצד שני אנחנו מאזנים את זה. מתן כוח גדול מדי תמיד דורש – אני מדבר רק על מקומות שהכול לטובה, לא שמישהו מנצל את זה, חס ושלום, לרעה במכוון. לא על זה מדובר, ולא יעלה על הדעת. אבל מתן כוח, באופן טבעי – אני לא רוצה לתת דוגמאות מהפוליטיקה –– דורש גם לשים משהו שיוודא שהכוח מנוצל לזה ושלא מתחילות להיות סטיות בלי לשים לב. גם פה, יש להםם עוצמה, הם שחקנים מרכזיים בנושא הזה, והם עושים עבודה מצוינת, אבל צריך גם – זה בסדר.

ענת פילצר סומך:

אני כמובן חולקת, אבל אני מאמינה שהחוק בכללותו משפר את המצב באופן יחסי למה שהיה קודם לעניין ההסדרה, אבל לגמישות יש גם ערך.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מישהו אמר שאין? כאן יש גמישות – הו, הו. לשופטים פה יש הכי הרבה גמישות שיש בעולם מכל החוקים. הם השחקן המרכזי בכל המערכת הזו. ואני לא מלין על זה כי אין לנו דרך אחרת. על כל פרט וכל דבר בתוך עניין הוא צריך לקבל אישור של בית המשפט. הוא רוצה לעשות את זה, הוא צריך אישור של בית המשפט,, הוא רוצה לעשות את זה, אישור של בית המשפט. השופט חייב להיות בתוך העניין לעומק ולעומק כדיי שכשהוא נותן אישור או לא, הוא יודע גם על מה. הוא שחקן מרכזי משמעותי מאוד. ההיפך, בעוצמה גדולה. יכול להיות שמגיעים רגעים שבהם אתה אומר עכשיו יש את הנושים, ניתן גם להם לומר את דבריהם, לטוב ולרע. היו מקומות שלא נרצה לשמוע את הנושים. לא את כולם, אבל את זה נראה לאט-לאט. נעשה את השינויים עוד.

גור בליי:

סעיף 84, אספות סוג. אני אקריא את זה עם ההצעות.

"84.      (א) אישור הצעת תכנית לשיקום כלכלי יהיה באספות שייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או חברי התאגיד (בסימן זה - אספות סוג), שיכנס הנאמן לפי הוראת בית המשפט; לעניין זה, ״סוג״ - קבוצת נושים או חברי תאגיד שלהם עניין משותף בנוגע לתכנית לשיקום כלכלי, המובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים או חברי התאגיד ואשר מצדיק קיום אספה נפרדת.
(ב)        לצורך כינוס אספות לפי סעיף זה והצבעה בהן, יכריע הנאמן בזכותו של כל נושה או חבר תאגיד להצביע באספה ויקבע את כוח הצבעתו לפי שיעור חוב העבר שבו הוא נושה, או לפי שיעור זכויותיו בתאגיד, לפי העניין. הכרעתו של הנאמן נועדה רק לשם קביעת כוח ההצבעה ואין בה משום הכרעה בתביעת החוב של הנושה לפי סעיף 211.
(ג)         הורה בית המשפט על הבאת כמה הצעות לאישור באספות, יורה על דרך ההכרעה ביניהן, באספות.
(ד)        נושה או חבר תאגיד יעשה שימוש בזכות ההצבעה באספות סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו.
(ה)        השר, באישור ועדת החוקה, יקבע הוראות לעניין ניהול ההליך לפי סעיף זה, ובכלל זה לעניין קביעת כוח ההצבעה לפי סעיף קטן (ב) ולעניין אופן ההצבעה באספות הסוג".

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זה סעיף פשוט.

יוסף חיים זינגר:

הסעיף הזה קובע את דרך האישור באספות. הוא מבוסס על תיקון שנעשה במסגרת תיקון 19. קודם כל הוא מגדיר מה זה אספות סוג. אספות סוג אלו קבוצות שיש להן עניין כלכלי משותף שמובחן באופן מהותי מעניינם של שאר הנושים ומצדיק קיום אספה נפרדת.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

זאת אומרת שההחלטה שלהם לא פוגעת בזכויות של סוג אחר?

יוסף חיים זינגר:

נכון. ניקח דוגמה פשוטה – יש נושים רגילים, ונושים בדין קדימה. כל אחד מהם בסדר הנשייה הוא במצב שונה. זה שבדין קדימה מקבל לפני נושה רגיל, ולכן אין היגיון שהם יצביעו ביחד בקבוצה אחת כי התכנית, מטבע הדברים, תציע לכל אחד מהם משהו אחר. אז צריך שכל אחת מקבוצות הנושים, או כל אחת מהאספות, שהיא קבוצה עם אותו אינטרס, או בסך הכול אותו אינטרס - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

איך זה יכול להיות? לדוגמה, נניח שההצעה לא באה לפרק. נניח שההצעה באה לנסות להבריא. הסוג הראשון שאמרת – אל "תבלבל לנו את המוח", בהנחה שמה שמשועבד להם מכסה את החוב שלהם, נניח שהבנקים אומרים אנחנו רוצים מימוש טוטאלי, נקודה. לא רוצים את תכנית ההבראה, להיכנס לסיכונים וכולי. הסוג השני, הם יודעים שאם ילכו לפי הסוג הראשון, לא יישאר להם הרבה. התקווה היחידה שלהם היא שילכו לתכנית של הבראה, שאם יבריאו, יכול להיות שיהיה גם להם וגם להם. יש פה ניגוד טוטאלי. אם אתה עושה את הקדימות והסוג הראשון הוא הראשון שקובע, בטח שהוא ירצה לממש את מה שמשועבד לו, לא מעניין אותו אחרים. ברגע שאתה עושה את זה, גמרת, אין חברה ואין שום סיכוי להבראה. לקבוצה השנייה יישארו רק פירורים. בטח שיש לזה השלכות גדולות. או שאני בכלל לא בכיוון?

יוסף חיים זינגר:

זה נכון. זה לא נכון לחלוטין. נמשיך את הניתוח של היושב-ראש. יש את שווי הפירוק – כמה כל אחד היה מקבל בפירוק. אנחנו בהבראה. בהבראה יש ערך נוסף שנוצר, מן הדלתא מסוימת. הדלתא הזאת – השאלה איך לחלק אותה. מן הסתם – זה לא בהכרח, אבל מן הסתם – כל אחד ירצה – ותיכף נראה שיש לזה ביטוי גם בשלב הבא, של אישור כשהאספה לא מסכימה, אפשר למרות זאת לאשר – לכל הפחות את ערך הפירוק, כמה שהוא היה מקבל בפירוק, את מה שהיה מובטח לו שהיה מקבל, מה שבדין קדימה, הנושה הרגיל. על הדלתא הזאת, על הערך הנוסף, יתחיל להיות משא ומתן, כי הם יודעים שאם הם לא יסכימו, אז אף אחד לא יקבל את זה. אם רק אחד ירצה את זה, אז אולי אחרים לא יסכימו ויגיעו לפירוק. יהיה משחק לנסות למצוא איך הם מתחלקים בתוספת הזאת בצורה הוגנת ביניהם.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

התוספת הזאת יכולה להיות קיימת רק אם מחליטים להבריא, אבל אם מחליטים כבר באספה של הסוג הראשון, לממש, כבר לא יישאר לך כלום. בואו ניקח את המציאות של ימינו. הקדוש ברוך הוא סידר שאנחנו נדון, ולידנו מתנהל הליך מסוים. אני שאלתי את עצמי כמה פעמים למה הבנקים לא ביקשו כינוס נכסים. אחת הסיבות – יש כמה סיבות שצריך לבדוק, ויש גם יד רוחצת יד אולי – סיבה פשוטה, ששמעתי מבל"ל מביןן השיטין. הם אומרים עזבו אותי, לא פירוק ולא כלום, תנו לי לגמור לממש את כל מה שמשועבד לי. לא צריך פירוק, לא רוצה כלום, תנו לי בשקט לממש את הכול. אני את שלי אקבל, אחרים – מה אכפת לי? זאת אומרת שזה מתנהל בפועל ככה, שאלה שיש להם נכסים משועבדים – נכון שפה כולם יפסידו, גם אלה שיש להם נכסים משועבדים, יש להם רק מול חלק קטן מהחוב, ככה אני מניח. אבל אם יש להם מול כל החוב – לא רוצה פירוק, לא רוצה כלום, תן לי לממש את שלי, עשה לי טובה. הוא לא מרוויח מהפירוק או מהניסיון להבראה, הוא רק יכול להפסיד, כי מהניסיון להבראה יכול להיות שמה שיש לו ואתה מנסה לשמר, יסתבך. וחוץ מזה, מה הוא צריך את זה? הוא רוצה את זה עכשיו, הוא לא רוצה בעוד חמש שנים, ובמשך חמש שנים לנסות להבריא. כך שבהכרח יכולים להיות ניגודי אינטרסים בין סוג לסוג בדוגמה שאתה נתת. ולכן אם אתה מכנס קודם כל את הסוג הראשון - - -

יוסף חיים זינגר:

לא, אתה לא מכנס. אולי לא הסברתי את עצמי טוב. אתה מציע תכנית. אתה אומר אתה נבריא את התאגיד - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

תכנית הבראה מסודרת, של חמש שנים, או עשר שנים, שיש איזושהי תקווה.

יוסף חיים זינגר:

נכון. אתה גם אומר – אתה נושה - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה מכנס עכשיו את הנושים שיש להם – הם אומרים לך "אל תבלבל את המוח", אני רוצה מחר לממש את כל מה שיש לי.

יוסף חיים זינגר:

אתה כותב בתכנית שהנושים המובטחים יקבלו 90%. הנושים בדין קדימה יקבלו 50%, והנושים הרגילים יקבלו 20%. ואז אתה מביא את זה לאספות. עורכים שלוש אספות, במקרה הזה, תיאורטית – אספה של נושים מובטחים, אספה של נושים בדין קדימה, ואספה של נושים רגילים. אתה צריך לשכנע את כל אחת מהאספות לתמוך בזה כי זה מה שאתה רוצה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

אתה צריך שכולם יסכימו לאותה תכנית?

יוסף חיים זינגר:

כן, נכון. כל אחת מהאספות. עוד מעט נגיע למה קורה כשאחת האספות לא רוצה. נגיע לזה בסעיף 86. אבל בינתיים, בשלב הראשון, אתה צריך לשאוף לזה שכל האספות יסכימו. איך האספות מסכימות? מה הרוב? לזה נגיע בסעיף הבא, סעיף 85, אבל ברוב מסוים. אתה צריך שכל אחת מהאספות תסכים. איך אתה משכנעע אותם להסכים? אתה אומר לה – אתם, הנושים המובטחים, תקבלו 80%. אם היה פירוק, הייתם מקבלים 70%. אתם, הנושים בדין קדימה, תקבלו 50%. אם היה פירוק, הייתם מקבלים - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

למה? אם יש להם נכסים, והנכסים מכסים, הם צריכים לקבל 100%, לא 90%. למה הם צריכים להסכים  לזה? אם לא, הם לא יסכימו.

יוסף חיים זינגר:

במקרה הזה, בתכנית אתה תיתן להם 100% כדי שהם יסכימו. לתכנית אין כללים איך עושים אותה. היא צריכה, ברמה התיאורטית, להסתכל על מה היה קורה בפירוק, לראות מה כל אחד יקבל אם לא יסכימו לתכנית - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה קורה אם אחד מהסוגים לא מסכים?

יוסף חיים זינגר:

מה קורה אם אחד מהסוגים לא מסכים? עד תיקון 19, לכל אחת מהאספות הייתה זכות וטו. ברגע שאספה אחת לא מסכימה, התמוטט ההסדר. מה שזה עשה, זה נתן המון כוח לכל אספה. בתיקון 19 – בטח נגיע לזה גם בהצעת החוק, ואני מבקש לאמץ את זה בסעיף 87 – ניתן מנגנון, אפשרות לאשר את ההסדר גם כשאחת מהאספות לא הסכימה לזה, בתנאים מסוימים. תיכף נגיע לזה, ובאילו תנאים זה מאושר. זה כמובן גם משליך על הגדרת האספות.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

יכול להיות שגם אם הסוג הראשון לא מסכים, בסוף כן תקבל, או שזה רק אם הסוג האחרון לא מסכים?

יוסף חיים זינגר:

זה יכול להיות גם אם הסוג הראשון. אבל אתה צריך להבטיח בתנאים מסוימים שלאותו סוג יש שכבת מינימום שהוא מקבל, שווי פירוק, ויש עוד כל מיני תנאים. אנחנו תיכף נגיע לזה בסעיף 87.

גור בליי:

אבל השאלה של היו"ר מתייחסת לנושים המובטחים, אז הם יכולים להשיב שעליהם אתה לא יכול לכפות. מה שאומר היו"ר שאם הנושים המובטחים לא יהיו מרוצים, הם יכולים להכשיל את העניין וגם בקרם-דאון אתה לא יכול להתגבר עליהם.

יוסף חיים זינגר:

אתה יכול להתגבר עליהם. הם צריכים לקבל את השווי של הבטוחות שלהם.

גור בליי:

את השווי של הבטוחות שלהם.

איתי הס:

מה שאני חושב שלא מחודד מספיק, שאין הבדלי מעמדות בין האספות. האספות שוות במעמדן. בהחלט יכול להיות מצב שלא יהיה הסדר כי אספה מסוימת, או יותר מאספה מסוימת, לא חושבת שיש היגיון כלכלי בהבראה הזאת, ויש לה חלופה טובה יותר בעיניה, ולא התקיימו התנאים לכפייה, ואז באמת לא יהיה הסדר, לא תהיה הבראה. אבל זה לא מדורג, זה לא שאם אספה מסוימת – אספות, גם בפרקטיקה, מתקיימות - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מה שאני שואל, בפועל – לפחות אם הסיווגים הם לפי מה שאמרתם, אולי סוג אחר של סיווגים, אני לא יודע – מי שיש לו מובטח או ערבויות, מה - - -

גור בליי:

אין לו שום מובטח. או שיש לו שיעבוד - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הוא אמר שניים – אלה שיש להם שיעבוד ואלה שמובטחים.

יוסף חיים זינגר:

בדין קדימה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

כן. יש או זה או זה, או שזה הינו הך?

יוסף חיים זינגר:

לא, לא. אלו שתי קבוצות נפרדות. יש מובטח עם שיעבוד, יש דין קדימה, לדוגמה, היום רשות המסים.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הבנתי. אז באופן אמתי, יש עדיפות.

איתי הס:

יש עדיפות בטיב הזכות שהם יקבלו בהסדר, אבל מבחינת כוח ההצבעה, יש צורך בהסכמה של כל האספות.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הסוג השלישי, שאין לו שום ביטחונות ואין לו כלום, הוא יתמוך בכל תכנית שיש בה זיק של אפשרות שאולי הוא יקבל משהו. לעומת זאת, הסוג המובטח, אלה שיש להם שיעבוד, הם אחרונים. אותם זה לא מעניין, הם רוצים – אם זה מכסה את החוב. אם זה לא מכסה את כל החוב שלהם, כמו היום, או שזה מכסה רק חלק קטן מהחוב, אז הם כמעט באותה בעיה כמו הסוג השלישי לגבי כל היתרה. אבל אם יש לו כיסוי מלא לחוב שלו, הוא בעדיפות עליונה, וגם בפועל, או במציאות, והוא יכול לטרפד - - -

איתי הס:

זה בדיוק המשחק של ההסדר. ההסדר צריך להיות כזה שהוא מצביע על עדיפות כלכלית שבאופן מצטבר טובה לכל הקבוצות. זה נכון שיש קבוצות שיש להן רק מה להרוויח מההבראה, ויש קבוצות שיש להן רק מה להפסיד. דרך אגב, העובדים – שתיכף בוודאי גלילה תתייחס אליהם – להם יש אינטרס שהוא מיוחד במקרה הזה, כי להם יש פוליסת ביטוח בביטוח הלאומי, ואם בהסדר ההבראה הם יקבלו פחות ממה שמוצע להם בפירוק – אני מדבר על הדין הקיים, לא על-פי ההצעה – אין להם סיבה לתמוך בהבראה לכאורה. נשים בצד את כל השיקולים האחרים של שימור מקום העבודה.

היו"ר ניסן סלומינסקי:

הם מקבלים את שלהם רק כשההליך נגמר, נכון?

איתי הס:

לא, לא כשהוא נגמר. כשניתן צו פירוק - - -

היו"ר ניסן סלומינסקי:

מתחיל הפירוק, אבל לא יינתן צו פירוק לפני שייגמר ההסדר. אם מישהו ימשוך את הדיונים חמש שנים, אז הם לא מובטחים עדיין. אם הם יראו שאין שום סיכוי, יכול להיות שהם ישאפו להגיע לצו פירוק למחרת, כי אחרת יש להם שלוש שנים שהם תלויים.

איתי הס:


ומצד שני, יש להם גם אינטרס שאי-אפשר לכמת אותו כלכלית, הרצון לשמר את מקום העבודה. לכן העניין הקריטי פה הוא ההבחנה בין סוגי קבוצות הנשייה. זה המבחן המהותי שצריך לחשוב עליו, אם יש מקום לרבות או למעט. אבל זה עניין של מהו האינטרס המובחן מבחינה מהותית? האם יש מקום ליצור כמה קבוצות, או לנסות לגבש את כולם לאספה אחת, או כמה שפחות?

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ב pinterest.com
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

אודות משרד עו"ד נועם קוריס ושות'

·                    עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה
·         עו"ד נועם קוריס - תעודת הצטיינות
·         עו"ד נועם קוריס - תעודת הצטיינות
·         עו"ד נועם קוריס - מגשר


·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - הערכה·         עו,ד נועם קוריס - המלצה והערכה·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - ניופאן·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - מכתב תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - המלצה·         עו"ד נועם קוריס - תודה מאגודת לתת·         עו"ד נועם קוריס - תודה מלא לאלימות נגד נשים·         עו"ד נועם קוריס - תודה מכן לזקן·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצה·         עו"ד נועם קוריס - יורוקום·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - תודה מעמותת ילדים בסיכוי·         עו"ד נועם קוריס - תודה·         עו"ד נועם קוריס - טיב שתיל·         עו"ד נועם קוריס - טיב שתיל·         עו"ד נועם קוריס - הערכה והמלצות·         נ. קוריס ושות' - שירותי גבייה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         עו"ד נועם קוריס - המכללה האקדמית נתניה·         נועם קוריס - התאחדות הסטודנטים בישראל·         עו"ד נועם קוריס - התאחדות הסטודנטים בישראל·         עו"ד נועם קוריס - דוד צ'פניק ובניו·         עו"ד נועם קוריס - ג.ג טלקום בע"מ·         עו"ד נועם קוריס - גולדפרב פתרונות תקשורת ותדמית·         עו"ד נועם קוריס -מכתב המלצה·         עו"ד נועם קוריס - אוניברסיטת בר אילן·         עו"ד נועם קוריס - הבעת תודה·         עו"ד נועם קוריס - הוצאה לפועל·         עו"ד נועם קוריס - פיצוי כספי לטייס שפוטר·         נ. קוריס ושות' - האיגוד הישראלי לשחמט·         נ. קוריס עורכי דין בחוויה בלתי נשכחת בקידום אתרים·         עו"ד נועם קוריס - עיריית אשדוד·         עו"ד נועם קוריס - כתבה







פורסם על ידי ב-
תוויות: , , , ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)